<h1>תוספות הרא"ש — סנהדרין</h1>
<h2>דף יב:</h2>
[סנהדרין כ"ו ע"א] משרבו ממציאי מעות לעניים וכו'. משמע הכא שאסור לעשות סחורה בפירות שביעית, והכי נמי דרשינן לאכלה ולא לסחורה, וקשה הא דאמרי' בגמרא סאה של תרומה שנפלה לפחות ממאה שביעית ירקבו ואמאי ירקבו ימכרו לכהן בדמי תרומה, ומאי קושיא הא אסור למוכרו משום סחורה, ועוד קשה דמשמע בפ' לולב הגזול גבי הלוקח לולב מחבירו בשביעית דמעם הארץ אסור לקנות אתרוג לפי שאין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ הא חבר שרי, וי"ל דלא חשיב לסחורה אלא כשקנה על מנת למכור ולהרויח אבל לוקט ומוכר שרי, והכי תנן במס' שביעית לא יהא לוקח ירקות ומוכר בשוק אבל לוקט ובנו מוכר על ידו, ומיהו בתוספתא גרסי' ולא יהא לוקט ירקות ומוכר בשוק, וכן משמע עיקר מדלא קתני במתני' אבל לוקט ומוכר בשוק, ומיהו שמא התם כשמוכר בשוק כעין חנות אע"פ שלקטם אסור דדמי לסחורה כקונה ומוכר להרויח, ובגמ' דשביעית פ' ד' גרסי' בירושלמי ולא יהיו חמשה מלקטין ואחד מוכר אבל מוכר הוא שלו ושל חבירו ה' אחין מלקטין ואחד מוכר על ידיהן, אמ' ר' יוסי בר בון ובלבד שלא יעשו פלטר שלא יהא מוכר בהוא אתר בכל שעה, ובריש פ' בתרא דע"ז דאמרי' אסור לפרוע חובו מפירות שביעית משום דכתיב לאכלה ולא לסחורה, התם ניחא משום דלא קביל מידי תחותוהי, ובקונט' פי' בסוכה. דאין מוסרין להם פירות וכו' דהתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה שכל פירות שביעית חייבין להתבער בשביעית הן ודמיהן ולא שיעשה בהם סחורה להצניע אחר שביעית ולהתעשר.
